"סתום ת'פה! די כבר!!!, נמאסת! איזה ילד מעצבן!"
אנחנו בשיעור מתמטיקה, חזרה לקראת המבחן העומד להתקיים מחר, רמת החרדה הכיתתית גבוהה. יש בכיתה לא מעט תלמידים עצבניים, אחרים עם מצב רוח שפוף ותחושת חוסר יכולת, חלק מהתלמידים מבינים ומרגישים התקדמות, אבל מישהו כל הזמן מפריע לכולם.
נדב מעיר הערות רבות. אחרי כל משפט שהמורה אומרת, הוא מוסיף משלו – הסכמה, התנגדות, פליאה, חוסר שביעות רצון, קולות מסוגים שונים. כל הזמן שומעים אותו. לא רק בדברים אותם הוא אומר, אלא גם בתזוזות שלו, שמייצרות רעש – רגלי הכיסא החורקות על הרצפה, העיפרון המקיש על השולחן, הרגל המרקדת ומקישה על רגלי השולחן ועוד. ולא רק זה, אלא שבנוסף לרעש השמיעתי, נדב יוצר גם "רעש" חזותי – הוא זז, מקפיץ את הרגל, מטייל הלוך ושוב כמה וכמה פעמים לפח או לחלון, מתמתח, מתנדנד בכיסא וכן הלאה – כל אלה, שוב ושוב מושכים את תשומת לב התלמידים האחרים מלימוד המתמטיקה.
נמאס להם. יש תלמידים שאומרים את זה בעדינות, אחרים מרימים קול ואומרים בתקיפות, ויש תלמידים שגם ממש מביעים כעס בצורה גלויה וחסרת פשרות: "סתום ת'פה! די כבר!!!, נמאסת! איזה ילד מעצבן!".
נדב מבואס מכיוון שכועסים עליו. הוא מסומן בתור "ילד מעצבן". מרגיש ששונאים אותו. בבית הספר היסודי זה היה יותר טוב, כי היה לו מקום של כבוד מכיוון שהוא טוב בכדורגל. עכשיו כבר כמעט לא משחקים, וגם אם כן, כל כך כועסים עליו, שלא בוחרים בו לקבוצה והוא שוב חווה דחייה. כבר מזמן הרים ידיים מהעניין הזה. אבל לא רק מזה שכועסים עליו הוא מבואס, אלא גם מזה שהוא שוב ושוב נכשל. הוא כל הזמן רוצה לשלוט בעצמו, יודע שההערות שלו מפריעות ומנסה להפסיק, אבל לא תמיד מצליח. גם אם הוא מצליח, בקושי שמים לב לזה. לעומת זאת, כאשר שוב הוא לא מצליח לשלוט בעצמו, ישר כועסים עליו. אז גם מהעניין הזה הוא מרים ידיים.
כבר לא אכפת לו והוא מרגיש ש"זכה" בכינוי של ילד מעצבן בצדק. הוא מעצבן גם את עצמו. אפילו ההורים שלו מתעצבנים עליו. הוא יודע שהם אוהבים אותו באמת, אבל גם להם אין סבלנות למצבים האלה.
נדב כועס על כל המורים כי הם כועסים עליו וחסרי סבלנות אליו. בכיתה שלהם הוא מרגיש כמו מטרד. מהם נדב מרגיש ממש סלידה, הרחקה, כעס, וזה כבר עקבי. אבל יש את המחנכת שכן אוהבת אותו, והוא מרגיש שהיא מבינה עד כמה קשה לו וכמה הוא מתאמץ, ויש גם את המורה להיסטוריה שמעריך את הידע שלו.
צירוף המילים "הפרעת קשב וריכוז" הפך לפופולרי בשנים האחרונות, ואכן, הפרעת קשב וריכוז, או בשמה הרשמי Attention Deficit Hyperactivity Disorder היא הפרעה נפוצה ומוכרת יחסית. ילדים הסובלים ממנה, הם בסיכון גבוה לפתח קשיים בכישורים החברתיים. מהי ההפרעה, מה הקשר בינה לבין מיומנויות? ואיך אפשר לעזור לתלמידים שסובלים ממנה?

 הפרעת קשב וריכוז: הפרעת קשב ומה?

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מוסחים בקלות, קשה להם לתכנן רצף פעולות ולמלא אחרי הוראות. הם נוטים לפעול במהירות בלי לחשוב על ההשלכות, ולרוב יהיו חסרי שקט ותזזיתיים. ההפרעה משפיעה על התלמיד בכל התחומים:

  • בבית – שם החיבה שלו בבית הוא "עפיפון", בגלל שהוא מרבה לשכוח דברים שביקשו ממנו לעשות. הבדיחה הקבועה לגביו היא שמזל שהראש שלו מחובר לצוואר, שכן אחרת גם אותו הוא היה שוכח. נראה שהוא לא מקשיב כשמדברים אליו. גם אם הדברים נאמרים בהומור, הורים רבים מרגישים מתוסכלים כשהילד מתרוצץ כשיש אורחים, לא מפנה את הכלים גם בפעם החמישית שביקשו ממנו, ולא עוזר לאחיו הקטן להתארגן בבוקר. פעמים רבות גם הילד יכול להרגיש חוסר הצלחה ולסבול מדימוי עצמי ירוד. העניין של פעילות היתר מאוד משפיע ומפריע לילד עצמו ולכל סובביו.
  • בבית הספר – הילד לרוב יתנועע בחוסר נוחות או יתפתל בכיסא. בגיל בית הספר היסודי, ישמח לרוץ ולהשתולל בהפסקה. פעמים רבות, יתקשה בקריאה ובלמידת נושאים בסיסיים, מה שיכול להוביל לתחושה של חוסר הצלחה ותסכול. בגלל הקושי להקשיב ולעקוב אחרי הוראות, המורות עשויות להעיר לו פעם אחר פעם, דבר שרק מגביר את תחושת התסכול. בחטיבה ובתיכון, זה כבר מתקבע ומשפיע על עיצוב האישיות. חשוב לחפש את נקודות החוזק של הילד – חכמה, יצירתיות, אמפתיה לאחרים, או כל דבר אחר, ולהעצים אותו דרך נקודות אלה.
  • עם החברים לכיתה – הילד מתקשה לעצור ולחשוב לפני שהוא פועל, ולכן הוא נוטה להתפרץ לדברים של חברים שלו, מתקשה לחכות לתור שלו במשחק, וממהר להיעלב ולכעוס על חברים. הוא מתקשה לעקוב אחרי חוקים של משחקים, ולכן אם חבריו משחקים כדורגל בחצר, יכול להיות שהם לא ירצו לשחק איתו כי הוא כל הזמן שובר את הכללים. בגלל חוסר תשומת הלב לפרטים, הילד מתקשה לקרוא מצבים חברתיים, ויש סיכוי גבוה שיחשוב למשל שילדה מהכיתה צוחקת עליו למרות שמי שיושב מאחוריו עושה פרצופים מצחיקים למורה והוא רק אוכל את הסנדוויץ' שלו בשקט.

איך אפשר לעזור? היכולת לעצור, להבין מה נדרש ממני, לחשוב מה אני מרגיש ומה האחר מרגיש, היא יכולת בסיסית ללמידה אבל גם לפיתוח מיומנויות חברתיות. זוהי בדיוק היכולת בה ילדים עם ADHD מתקשים. לכן, חשוב לחזק אצלם את היכולת להבין מצבים חברתיים, ולפעול רק אחר מחשבה. יש מספר דרכים לעשות זאת:

  1. חלוקת משימה גדולה למשימות קטנות – עזרו לתלמיד ללמוד לפעול אחר הוראות ולמלא כללים על ידי למידת המיומנות של פירוק משימות גדולות למספר משימות קטנות ויצירת תזכורות לעצמי למלא את המשימות הקטנות.
  2. חפשו את החוזקות – לכל ילד יש חוזקות! גם ילד המתמודד עם קושי ביכולת הקשב והריכוז. חפשו את היצירתיות, המקוריות, החמלה, היזמות או כל יכולת אחרת שיש לה פוטנציאל חיובי. זהו את היכולת וחפשו את הדרכים לאפשר לה לבוא לידי ביטוי. אפשר לעשות את זה במטלות לימודיות או אחרות. לחזק את התלמיד במקצוע שהוא טוב בו ולוותר במקצועות שקשה לו.
  3. היו יצירתיים בשיטות הערכה חלופיות – ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מסוגלים להתרכז מצוין במה שמעניין אותם באמת. נכון שחשוב לדעת להצליח במבחנים ולא טוב ללמד את התלמיד להימנע ממה שקשה לו, אך יחד עם זאת, חשוב לאפשר לו גם ערוצים אחרים לביטוי. חפשו את הדרכים שבהן התלמיד יוכל למצוא עניין ולחוות הצלחה לימודית. לדוגמא, פרוייקט ייחודי ויצירתי, המצאת משחק מחשב או משחק קופסא בנושא הנלמד.
  4. אחריות – תנו לתלמיד תחום אחריות שהוא מסוגל לעמוד בו וכך תלמדו אותו שהוא מסוגל להיות אחראי, שאפשר לסמוך עליו.
  5. עזרו לתלמיד להשיג תחושת שייכות לקבוצה – חוויה קטנה של שייכות בקבוצה או בכיתה שווה יותר מאלף רגעים של דחייה חברתית. אל תסמכו על הילדים בכיתה שיסתדרו בעצמם עם הילד ה"מעצבן". עזרו לתווך את התנהגותו, שמשו מודל עבור הילדים באופן שבו אתם מתייחסים להתנהגויות "מעצבנות" והראו שאכפת לכם מהאווירה הקבוצתית בכיתה גם מעבר לתחום הלימודי.
  6. צרו קשר אישי עם התלמיד – ילדים הסובלים מהפרעת קשב חווים עצמם רוב הזמן כילדים "מציקים" או "מעצבנים", במקרים רבים אפילו "רעים". קשר אישי עם המורה יכול לעשות שינוי ענק עבור ילד: לגרום לו להרגיש שלא רואים אותו כילד רע, שהוא אהוב ומוערך למרות ההפרעה, שיש לו כתובת לפנות אליה ושיש מישהו שמאמין בו.
  7. חפשו הסברים נוספים לחוסר השקט – שימו לב לנטייה של כולנו – הורים, מורים ואנשי טיפול, להפוך את הפרעת הקשב ל"פח זבל" לכל הבעיות. ילדים הסובלים מהפרעת קשב סובלים פעמים רבות מבעיות רגשיות וחברתיות נלוות,  וזקוקים למבוגר משמעותי שיראה, יבין ויעזור להם בהתמודדות.
  8. במקרה הצורך המליצו להורים על טיפול מותאם לקשיים – ישנם סוגים שונים של טיפולים שיכולים לעזור לילד, כמו טיפול תרופתי או טיפול פסיכולוגי. בטיפול פסיכולוגי קבוצתי, מתמקדים בשיפור היכולות החברתיות. מלמדים את הילד לזהות את הרגשות שגורמים לו לכעוס עכשיו על חבר, להפריע לאחרים או להיעלב ולפוצץ את המשחק. הפסיכולוגים שמלווים את הקבוצה נותנים כלים שעוזרים לילד לקרוא את המצב החברתי, ומסייעים לו להבין מה עובר עליו בזמן משחק עם ילדים נוספים, במטרה לשפר את היכולת להשתלב בקבוצה. כאשר לילד טוב יותר מבחינה חברתית, גם המטלות הלימודיות נצבעות בצבעים בהירים יותר.