איש אחד ביקש פעם לבקר בגןעדן ובגיהנום. כשהגיע לגיהנום נדהם למצוא אנשים יושבים סביב שולחן עמוס במאכלים נהדרים. אך, כשהביט מקרוב ראה שכולם רעבים ומתוסכלים. לכל יד נקשרה כפית א ר ו כ ה , כך שלא הצליחו להכניס את האוכל לפה. ממש גיהנום.
אז נלקח האיש אל גןעדן. גם שם ראה את אותו אוכל נפלא, עם אותן כפיות ארוכות. אבל בגן עדן, האנשים נראו שבעים ומחויכים. תושבי גןעדן השתמשו בכפיות הארוכות שלהם כדי להאכיל זה את זה.
כולנו יצורים חברתיים, כולנו צריכים מזון חברתי: יחסי חברות וקרבה, להישען על האחר ולהרגיש שיש לי ערך עבורו, לשתף ולצבור חוויות יחדלמרות הצורך הברור, כולנו נתקלים ברגשות שמתנגדים לעבודה המשותפת ופוגעים בחוויה החברתית.
ילד שנעלב לעיתים קרובות מאחרים, יכול להגיב בהסתגרות ובידוד כדי לשמור על עצמו. מבחינתו הכפיות לא מביאות אוכל מזין לפיו ולכן הוא מעדיף להימנע ממגע איתן. תחת דיאטה מתמשכת במזון חברתי עולות תחושות של בדידות ומצוקה.
דוגמא נוספת היא של ילד שמתקשה לקבל את חוקי הקבוצה, בגלל תחושה של איבוד השליטה, שהוא מחזיק בה כשהחוקים הם שלו, או על רקע הפרעת קשב המובילה לחוסר הבנה של הסיטואציה החברתית. ילד כזה עשוי להגיב בתוקפנות או שתלטנות ובכך לייצר אווירה שפוגעת בחוויה המשותפת ובמשחק המהנה. לכך נלווית לעתים גם תחושה רעה שהוא זה שהרס את המשחק. הזנה חברתית כזו אינה בריאה ולאחר זמן ממושך הילד עלול לחוש תסכול, לבסס סגנון חשיבה לא גמיש ולהתנגד לקשרים חברתיים.
לעתים גם נראה ילד שרגיל להימצא בתפקיד חברתי מסוים, למשל המנהיג או הליצן. כשהוא נמצא בקבוצה בסיטואציה בה לא מתאפשר לו  למלא את התפקיד אליו הוא רגיל מתגלה הנוקשות של החיבור לתפקיד זה. הוא אינו מוצא את מקומו באופן אחר וחש כי אין לו מה לתת לקבוצה, "אין לו כפית ביד".
מה נוכל לעשות כהורים כאשר הילד משתף בחוויה חברתית שלילית?
פעמים רבות הילדה או הילד משתפים את ההורה באירוע שעורר מצוקה חברתית ומכריזים שהם לא רוצים להמשיך להיות חלק מהחבורה, בכיתה, בחוג או אפילו בארוע משפחתי.
אנחנו שומעים משפטים כמו:"הילדים לא שיתפו אותי במשחקאו "אחד הילדים בקבוצה הציק לי ואני לא עשיתי לו כלום". בכל מקרה שהילד מתלונן על חוויה שלילית כדאי להבין מה קרה בקצרה (מבלי לברר יותר מדי עובדות ולחקור את הילד) וכיצד הילד הרגיש בחווייתו שלו. בשלב הראשון כדאי לתקף (לתת תוקף ומקום) את רגשותיו בתוך הסיפור שהביא ולומר למשל: "אחד הילדים הציק לך, כעסת והצקת לו בחזרה. אחרי זה המדריך העניש את שניכם ונפגעת מזה". בשלב השני, בהנחה שהחוויה אינה מחייבת התערבות הורית מעבר לשיחה עם הילד, כדאי לנסות להבין את חווית הילד בקבוצה ולחשוב איתו על פרשנויות אחרות שיכולות להינתן לסיטואציה או על תגובות אלטנרטיביות למקרה. וכל זה באופן רגוע ולא שיפוטי מתוך הבנה שדרככם הילד יכול לעגן תחושת "יהיה בסדרחברתית.
בטיפול בקבוצה משחקים ומדברים, כך שניתן לראות כמה שיותר אינטראקציות חברתיות הדומות לאלו שהילד חווה בקבוצות אחרות. כך עולה ההזדמנות לראות את הסיבות לקושי החברתי ולסגל התנהלות אחרת. הילד מבין דרך חברי הקבוצה והנחיית המטפלים אילו התנהגויות שלו זכו לפידבק חיובי, כיצד הוא יכול לקדם את ההזנה החברתית ההדדית ומה "תוקע" אותה מבחינתו.