אנו רואים את הקשר עם ההורים כחלק בלתי נפרד מהעבודה עם הילד, החל ממפגש ההכרות הראשון ועד להחלטה על פרידה.

ברור לנו שכל פנייה לטיפול נובעת מתוך קושי או מצוקה, וככל טיפול פסיכולוגי, אנו שואפים להפחית את המצוקה ולהגביר את הרווחה הנפשית של הפונה. על מנת שנוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר אנחנו רוצים לחבור להורים ובמידת האפשר, להיות בקשר עם גורמים במערכת החינוך הקשורים לילד (מחנכ/ת, יועצ/ת, מנהל/ת, מורה בחוג למחוננים, משלב/ת וכו׳).

באופן כללי, ניתן לחלק את התהליך עם ההורים לשלושה שלבים כרונולוגיים:

  1. פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה.
  2. תהליך טיפולי משותף.
  3. החלטה על סיום התהליך.

פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה

תחילה, לרוב אחד ההורים יוצר קשר בטלפון עם אחד הנציגים של 'חברים', מספר בקצרה על סיבת הפנייה ומעביר פרטים כלליים על הילד ועל עצמו (שם הילד, בית ספר, מגורים, שם הפונה, כתובת מייל של הפונה, סטטוס משפחתי, איך שמע עלינו, קופת חולים). הנציג שמקבל את השיחה מספר על אופי העבודה בחברים ומציע לקבוע מפגש הכרות. זהו מפגש כפול בו ד"ר אלון וסרמן נפגש עם הורי הילד ופסיכולוג נוסף בצוות נפגש במקביל עם הילד עצמו.

במפגש ההכרות אנו שואפים לקבל מההורים מידע המאיר את ההתמודדות של הילד מנקודת מבטם. ההורים מתבקשים לתאר את מצבו החברתי של הילד לאורך השנים ובמסגרות השונות. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגנטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד). במפגש, ההורים מקבלים מידע על אופי הטיפול במקום ומתקבלת החלטה משותפת- האם טיפול בקבוצה ב"חברים" היא הדבר המתאים, ואם כן- איזו קבוצה? במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד.

תהליך טיפולי משותף

אם מתקבלת ההחלטה להצטרף לקבוצה, חלק מהחוזה הטיפולי כרוך במפגש חודשי עם ההורים. כך, אחת לארבעה-חמישה שבועות, נפגשים הורי הילד עם אחד משני הפסיכולוגים של הקבוצה (המפגשים מתקיימים עם אותו פסיכולוג באופן קבוע). ישנן מטרות שונות למפגשים הנ"ל:

  1. מפגש הורים ראשון – הכרות מעמיקה ותיאום ציפיות. המפגש מתקיים כחודש לאחר הצטרפותו של הילד לקבוצה. זהו שלב ראשוני מאד בתהליך והוא מאפשר הזדמנות להעמיק את ההבנה של הפסיכולוג את הילד, דרך נקודת מבטם של ההורים. כמו כן, ההורים מוזמנים להעלות ציפיות מהתהליך ובשיתוף עם הפסיכולוג יכולים להגדיר מה יהיה אופי המפגשים.
  2. עדכון הדדי- לאורך התהליך, ההורים מעדכים את הפסיכולוג בחיים "מחוץ לקבוצה" והאם חל שינוי באחת או יותר מהמסגרות הללו: חיי המשפחה, חיי בית הספר, חוגים וכ'ו. לצד זאת, הפסיכולוג מתאר בפני ההורים את האופן שבו הילד מבטא את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו בקבוצה. ככל שהזמן חולף נצפה לראות שינוי לטובה בהתנהגותו של הילד בקבוצה בהיבט החברתי. בהמשך, אנו שואפים לראות "הכללה" של התנהגויות אלו גם למסגרות האחרות.
  3. הזמנה לחשיבה משותפת- העדכון ההדדי מאפשר חשיבה משותפת על הילד, על יחסיו עם בני משפחה וחברים מחוץ לכיתה ומציע הזדמנויות לשינוי. פעמים רבות הורים מגיעים עם לבטים שונים בנוגע לילד ומפגש ההורים מהוה הזדמנות להעלות ולבדוק אותם בסביבה מאפשרת ואמפתית.

החלטה על סיום התהליך

אנו ב"חברים" שואפים לשינוי עמוק באופן שבו הילד חווה את יחסיו עם סביבתו. עם זאת, אנו מעדיפים שהטיפול יהיה ממוקד וקצר ככל הניתן.

הסבבים מובנים במתכונת של 18 מפגשים של הילד בקבוצה (כארבעה חודשים). במפגש ההורים הרביעי והאחרון של כל סבב מתקיימת חשיבה משותפת שמובילה להחלטה האם נכון להמשיך את התהליך בקבוצה או לסיימו.

מפגש עם צוות בית הספר

במהלך הטיפול אנו ממליצים בחום שהפסיכולוג אשר נמצא בקשר עם ההורים יקיים מפגש משותף גם עם צוות בית הספר. מדובר במפגש של הפסיכולוג, אחד ההורים (לפחות), המחנכ/ת, והיועצ/ת. אם ניתן אנו ממליצים שגם המנהל/ת ועוד גורמים חשובים יהיו נוכחים. נסיוננו מלמד שהמפגשים הללו תורמים המון:

  • המפגשים מסייעים לנו להבין טוב יותר את עולמו החברתי של הילד.
  • המפגשים מגייסים את הצוות החינוכי לתהליך.
  • המפגשים מאפשרים לנו לתרום לצוות החינוכי מההבנה שלנו את הילד.

המפגש בבית הספר במהלך הסבב "ממיר" את אחד ממפגשי ההורים השוטפים. כמו כן, ניתן להמיר את אחד ממפגשי ההורים במפגש פרטני של הפסיכולוג עם הילד, כאשר מתרשמים שהדבר יכול לתרום לתהליך.