אני רוצה להיות יותר טוב בלימודים, לבלות יותר עם חברים, לעזור יותר להורים, להשקיע יותר בתחביבים. לפעמים אני כל כך רוצה ובסוף זה פשוט לא יוצא. אני עייף. אני תשוש. לא בא לי עכשיו. אני אעשה את זה אחר כך.

לתופעה המבלבלת הזו שאנחנו חווים קוראים דחיינות

קודם כל והכי חשוב- דחיינות היא לא עצלנות! ובנוסף, היא ממש לא נדירה, כמעט כל מי שתשאלו יוכל לספר לכם לפחות על חוויה אחת של דחיינות שהייתה לו.

אז למה למרות כל הרצונות הטובים היא תוקפת אותנו?

גורם אפשרי אחד הוא חרדה- כל השאיפות הגבוהות שלנו מאיימות עלינו ואנחנו חוששים שלא נוכל לעמוד בהן ולכן עדיף לנו לא להשקיע מלכתחילה. אפשרות נוספת היא שהדרישות מהסביבה שלנו מעצבנות אותנו, אנחנו מרגישים שהן שולטות בנו ולכן עולה בנו הצורך למרוד בהן. ויכול להיות שאנחנו פשוט מתקשים להתרכז במשימות שלנו לאורך זמן או לארגן את הזמן שלנו בצורה נכונה. בכל מקרה כל אלה יכולים להוביל אותנו למצוקה נפשית.

כשמדובר במטלות בודדות שיש להן דד-ליין בדרך כלל אנחנו נוטים לדחות אותן עד לרגע האחרון אבל בסוף נסיים אותן בזמן. הדבר הזה מחזק אצלנו את הרגל הדחיינות.

במטרות ארוכות טווח הסיפור אחר לגמרי. קשה לשפוט אם הצלחנו בהן או לא כי הן גדולות מאוד ולא מדידות. בנוסף, אנחנו שופטים את ההצלחה בהן ומיד משליכים אותה על הערך העצמי שלנו. או בקיצור, הן לא ברורות ויכולות לפגוע לנו בביטחון העצמי בקלות.

בהרבה קשיים לא נעים להודות. קשיים גורמים לנו להרגיש שאנחנו פחות טובים מאחרים, שהם יותר שווים מאתנו. ככה גם עם דחיינות. כשאנחנו לא משתפים בקושי שלנו אנחנו מבודדים את עצמנו מהסביבה שלנו ומרגישים יותר ויותר לבד. להרגיש בנוח זה לדבר על הקשיים האישיים זו משימה שאינה פשוטה לכולם, היא דורשת כישורים חברתיים וביטחון עצמי.

אז מה עושים?

נסו להבין מה גורם לכם לדחיינות- זו המשימה הקשה ביותר אך ברגע שתבינו מה מפריע לכם להתקדם תוכלו להחליט בעצמכם מה הם סדרי העדיפויות שלכם ולנהל אותם בלי להיות נשלטים על ידי הפחד או הכעס.

פרטו את מטרות העל שלכם ליעדים מדידים. איזו מטלת בית שאעזור בה להורים תגרום לי להרגיש טוב? כמה פעמים בשבוע הייתי רוצה להיפגש עם חברים?

השתדלו להישאר בגבולות המציאות האפשרית- אם אתם בתקופה עמוסה בלימודים כנראה שלא תוכלו להיפגש עם חברים חמש פעמים בשבוע אלא פעמיים, ובהמשך זה אולי יוכל להשתנות.

קבלו את השינויים בברכה- לפעמים קורים דברים לא צפויים- נהייתם חולים בדיוק ביום שתכננתם להיפגש עם חבר או שההורים ביקשו עזרה בשמירה על האח הקטן בדיוק שתכננתם להתאמן בגיטרה. לא נורא, זה לא אומר שלא עמדתם ביעד שלכם, היו סלחניים וגמישים.

נסו לשלב ולהשיג שתי ציפורים במכה אחת! לדוגמא, לקבוע עם חבר למידה משותפת למבחן או לשמוע את היצירה שאתם לומדים לנגן בזמן שמוציאים את הכלב לטיול.

אמצו את חוק ה-5 דקות: אם יש לכם מטלה שלוקחת פחות מ-5 דקות, פשוט עשו אותה באותו הרגע. סיום מטלה משחרר במוח חומרים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכל התקדמות קטנה היא המניע לצעד נוסף קדימה. פשוט תתחילו.

שתפו אחרים במה שעובר עליכם. פעמים רבות הבעיות שלנו נראות לנו חריגות וגדולות ובשיחה עם חבר אחר נגלה שאנחנו לא לבד, עוד אנשים מרגישים כמונו. לא כולם מרגישים בנוח לשתף אחרים אבל ב'חברים' כולם משתפים וכולם שותפים זה של זה, בהנחיית המטפלים תלמדו מיומנויות חברתיות מתאימות ותמצאו את הדרך המתאימה לכם לשתף את הקושי.

לא רק מהמטפלים של 'חברים' אנחנו לומדים, גם מחברי הקבוצה. השיתוף מאפשר לחשוב על הדברים ביחד בקבוצה, לשמוע מחברינו כישורים חברתיים ואסטרטגיות חדשות להתמודדות וללמוד זה מזה.

פנקו את עצמכם בפרס על ביצוע מטלה ועמידה ביעד, מגיע לכם!