שנת הלימודים בפתח ואיתה גם ההתרגשות. אולם בבתים של חלקנו, כנראה של רובנו, חלק מהתרגשות זו הינם אדון חשש וגברת חרדה. רגשות אלה כמובן טבעיים נוכח גודל המאורע (חזרה לביה"ס), אך ילדים מסויימים מתמודדים עם שכבה נוספת של רגשות. רגשות מאותה משפחה של האדון והגברת ממקודם, רק רועשים יותר. אלו הם הילדים העומדים בפני מעבר משמעותי.

מעבר מסגרת (מגן לכיתה א', מבי"ס יסודי לחטיבה), מעבר דירה, ואפילו מעבר כיתה (מד'2 לה'3) הינם מאורעות מלחיצים ומעוררי חרדה עבור ילדים רבים. לא תהיה זו הגזמה לבקש מכם, המבוגרים, לדמיין את עולמכם הפנימי יום לפני רילוקיישן למדינה ואף ליבשת אחרת, כדי להתקרב לרגשותיו של ילד אשר עובר בי"ס. ייתכן שהוא מוצף במחשבות אוטומטיות ולא נשלטות כגון : "אני לא מכיר שם כמעט אף אחד.. אף אחד לא מכיר אותי.. אני בטח לא אבין את ה"שפה" של המקום.. אני אתנהג מוזר מבלי לדעת אפילו שזה מה שאני עושה.. והרי גם בבי"ס הקודם לא תמיד הסתדרתי, אפילו גם אחרי שהתרגלתי כבר לכולם.. אני לא רוצה ללכת!".

חשוב לזכור שבעולמם של הילדים, גם הבוגרים יותר, אין ממש את הפרספקטיבה ותחושת הרצף בחיים שלמרבית מהמבוגרים יש. ניסיון החיים הקצר והבשלות הקוגניטיבית והרגשית אינם מאפשרים פרספקטיבה רחבה ורגועה יותר. מבחינתם, זה החיים עד עכשיו ומעכשיו, שחור ולבן. אם ניתן היה לתרגם את מחשבותיו של אלון בן התשע המקשיב לאימו בזמן שהיא מנסה להרגיעו, זה וודאי היה נשמע בערך כך: "את מי זה מעניין שבטח עד סוכות הכל יסתדר?! את יודעת מה זה סוכות בשבילי? זה כמו 2018 בשבילך!)". בזמנים אלו הם זקוקים לנו, המבוגרים, אפילו יותר מבדר"כ. את ההבנה והשתתפות בחששותיהם, אך גם את נוכחותנו הבטוחה ומרגיעה. נוכחות שעליה הם יכולים להישען ברגעי הקושי, ולאט לאט גם להפנים לתוכם לשם הרגעה עצמית. כלומר, הם זקוקים לקבל מרחב חופשי לבטא את התפיסות הילדותיות (אך נורמליות!) שלהם כלפי הסיטואציה, אך גם לאפשרות לרכוש מאיתנו כלים חדשים להתמודדות אדפטיבית יותר.

1. לנסות לייצר עם הילד דיאלוג על נושא המעבר מבעוד מועד. אפשר לעשות זאת גם בצורה קלילה ומשחקית ולא דווקא רצינית וכבדה.

2. לעודד אותו להביע בפנינו את חששותיו ותסריטיו הנוראיים ביותר. לאחר מכן לבחון יחד איתו את היתכנותם של תסריטים קטסטרופליים אלו. מומלץ גם לתכנן דרכי פעולה מהסוג של "במידה ו.." . ממש לבנות סיפורים חברתיים: אם יקרה כך וכך, בטח אחשוב וארגיש כך וכך, אבל אולי כדאי שאגיב ואתנהג כך וכך.

3. עם ילדים צעירים אפשרי גם ללכת כמה ימים לפני למתחם החדש לזמן קצר. שיראה ויתרגל בעצמו לבניין וחצר החדשים, ועל הדרך יווכח שהם לא שורצים נמרים וחיות טרף אחרות.

4. חשוב מאד במהלך התקופה הראשונה ללוות את הילד באמצעות הבעת התעניינות בחוויותיו מבי"ס. לשאול ולהתעניין מתוך עמדה המשקפת סקרנות ואכפתיות ולא (רק) דאגה ורצון לשמור עליו. לצפות ולהכיל תגובות מתחמקות ו/או תוקפניות כלפי הבעת התעניינות זו ("תפסיקי לחפור לי"). ככלל, יש להניח כי ככל שתגובותיו שליליות יותר כך גם מצבו הרגשי רעוע יותר בתקופה זו.

5. במידה ומסיפוריו עולים רק תכנים שליליים, לפתח משחק בו בכל יום מוצאים לפחות שלושה דברים טובים שקרו, אפילו הקטנים וחסרי משמעות כביכול. אולי אפשר לוותר לו על חתיכת הברוקולי האחרונה אם הוא מצליח לחשוב בעצמו על שלושה.