בטרם ההצטרפות לקבוצה אנו מזמינים את ההורים ואת הילד למפגש אותו אנו מכנים "מפגש הכרות". מטרתו של המפגש לבדוק האם הילד מתאים לקבוצה, והאם הקבוצה מתאימה לילד.

למעשה מדובר במפגש כפול:

ההורים נפגשים עם ד"ר אלון וסרמן, המנהל המקצועי של "חברים" (או עם פסיכולוג מנוסה אחר). במהלך המפגש ההורים מתארים את האופן שבו הם חווים את הקושי והמצוקה של הילד, מתייחסים לרקע שלו החל מהינקות והילדות המוקדמת ועד היום ובדגש על ההיבט החברתי. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגנטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד).

  • לדוגמה, דנה (בת 10) והוריה הגיעו למפגש ההכרות. במפגש עם אלון ההורים תארו כי דנה היא הילדה האמצעית בין שני אחיה, דנה תמיד הייתה ילדה מקסימה, אנרגטית ומלאת חיים, אך עם קשיים חברתיים. בגן הייתה לה חברה אחת טובה, הן עלו יחד לכיתה א' ובכיתה ב' אותה ילדה עברה לעיר מרוחקת. כעת אין לה חברים כלל בכיתה. בשנה האחרונה הילדים האחרים החלו להציק לה. בנוסף, לאחר שעות בית הספר כותבים לה הודעות מעליבות ברשתות החברתיות, מתקשרים אליה וצוחקים עליה. לאחרונה ההורים מרגישים שדנה כבויה, מכונסת בעצמה והביטחון העצמי שלה ירד מאד. היא אף מפחדת יותר בחושך.

במקביל למפגש עם ההורים, הילד מגיע למפגש עם אחד הפסיכולוגים שבצוות. גם כאן מטרת המפגש היא הכרות, אך הפנייה לילד משתנה בהתאם לגיל. מטרת המפגש היא להבין כיצד הילד תופס את מצבו החברתי וכיצד הוא מבין את ההשפעה שלו על המצב החברתי שלו. ככל שגילו של הילד גדול יותר כמובן שנצפה שיכולתו להבין את מצבו החברתי תהיה טובה יותר.

אנו מבקשים מההורים שיבצעו הכנה בסיסית לקראת המפגש הזה, בהתאם לגיל הילד ומידת מוכנותו לפנות לסיוע. צעיר יותר או שרמת ההתנגדות לטיפול גבוהה יותר, ניתן לתאר לילד שמגיעים למקום שמטרתו שיהיה קל וטוב יותר מבחינה חברתית. עבור גילאים בוגרים יותר או כשרמת המוטיבציה לטיפול גבוהה יותר ניתן לשתף יותר ולהסביר יותר על המקום (או אפילו לאפשר לקרוא באתר האינטרנט). בכל מקרה, חשוב להסביר שיתקיים מפגש בו הילד יפגש עם מישהו בחדר נפרד מההורים.

  • לדוגמה, דנה מגיעה למפגש ההכרות עם הפסיכולוג עוז. עוז מציג את עצמו ובודק איתה מה היא יודעת על המקום. הוא מתרשם שההורים הסבירו לה שמטרת המקום היא שיהיה קל יותר מבחינה חברתית בכיתה. הוא מספר לה שכאן נפגשת אחת לשבוע קבוצה עם בני הגיל שלה שזו מטרתה בדיוק ומציע לה לספר על עצמה כדי שהם יוכלו לבדוק האם זה יכול להתאים לה. בעזרתו, דנה מספרת קצת על מבנה המשפחה, על מה שהיא אוהבת לעשות, על המקצועות שהיא אוהבת ולא אוהבת בבית הספר, ומשם עוברת לספר גם על המצב החברתי. היא מספרת לעוז על עלבונות קשים שחווה בכיתה ועוברת ממנה תחושה שהיא "שעיר לעזאזל". מתברר שלעתים היא מגיבה בהתנשאות ובבוז כלפי הילדים האחרים כשהם פוגעים בה. בהמשך, עוז יספר לה קצת יותר לעומק על האופן שבו מפגש בקבוצה מתנהל ודנה תוכל לחשוב האם זה משהו שהיא מעוניינת בו (למרות שבגיל 10 זו היא החלטת ההורים האם להצטרף לקבוצה או לא, מידת המוטיבציה של הילד חשובה מאד להצלחת התהליך).

תוך כדי המפגש, אלון יוצא למספר דקות מהמפגש עם ההורים ומצטרף למפגש של הילד עם הפסיכולוג. אלון מקבל את התרשמותו של הפסיכולוג מהאינטרקציה עם הילד (בנוכחותו של הילד) ומגבש בעצמו התרשמות כללית בעזרת ניסונו והידע שקיבל מההורים. לאחר מכן הוא חוזר למפגש עם ההורים ומתקבלת ההחלטה האם קבוצה יכולה להתאים, ואם כן- איזו קבוצה. במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד. למשל, אנו עשויים להפנות לטיפול פרטני בפני עצמו או טיפול פרטני במקביל לקבוצה, לטיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז לפני שפונים לטיפול פסיכולוגי וכך הלאה.

במידה והוחלט על טיפול בקבוצה, מוסדרים נושאים נוספים כמו מסגרת הטיפול (משך, זמן, תדירות), חשיבותם של מפגשי הורים ומפגש בבית הספר ונוצר חוזה טיפולי.