בואו נדבר על חושך ואור…
חג החנוכה מספר סיפור על גירוש החושך והדלקת האור, על ניצחון מעטים על רבים, ועל ניסים.
אור מסמל שמחה, חיוביות ואופטימיות. למרות שלכל אחד ואחת יש רגעים של חושך, קשה לנו כהורים לראות איך לפעמים הילדים שלנו מגיעים לשם.

״באנו חושך לגרש!״ – האמנם?

פעמים קורה שאנו מתבוננים ברגעים העצובים של ילדינו מהצד, אובדי עצות. לא תמיד משתפים אותנו, לא תמיד מבקשים את עצותינו, וכמובן שלא תמיד אנחנו יודעים מה הדבר הנכון להגיד במצב כזה.
אלו רגעים לא קלים לילדים שזקוקים לעזרה, ולהורים שכל כך רוצים להקל עליהם. מתוך הקושי הזה אנחנו לא פעם מנסים לגרש במהרה את החושך, אבל עם הרצון העז לחולל שינוי מהיר קל לפספס את ההזדמנות להקשיב.
יש מי שיאמרו שזה בלבול בין אמפטיה לסימפטיה. אמפטיה משמעה להיות לצד האדם הסובל, להכיל את הקושי שלו ולהיות איתו במקום שהוא נמצא, סימפטיה משמעה לא להכיל ולשהות במקום הכואב אלא ישר לנסות "לתקן" או "להאיר" במהירות ואף בחופזה.
אם נחשוב על כך לרגע – בכדי להכיר את האור ולהביאו עלינו להכיר גם את החושך.
להיות הורים אמפטיים זוהי משימה מורכבת, המצריכה תרגול ואמונה. אולי חג החנוכה הוא הזדמנות להקשיב ביחד לרגעי החושך של ילדינו וכמובן גם לרגעי האור.
הקליקו לסרטון שמסביר בצורה מקסימה מהי אמפתיה. כדאי לצפות.