יש לי משהו מצחיק להגיד, אבל אני חושש שאף אחד לא יצחק. אני רוצה להציע לחבר להיפגש אבל חושש שהוא לא ירצה. המורה שואלת שאלה בשיעור ואני יודע את התשובה ורוצה להצביע… אבל אולי אני טועה? כל אלה הן דוגמאות שונות למצבים של ביישנות – לכולנו זה קורה לפעמים, אבל כשזה קורה לנו הרבה זה יכול להפריע מאוד.

מהי ביישנות? ביישנות היא תחושה שמתעוררת בסביבת חברים או אנשים אחרים, שעוצרת אותי מלהתנהג באופן שהייתי רוצה, מתוך חשש. חשש ממה? מאיך שהחברים יגיבו למה שאני עושה או אומר, ממה שהם יגידו, או אפילו יחשבו לעצמם. לפעמים ביישנות נובעת מתחושת אי נוחות, כי אני פשוט לא יודע מה הדבר הנכון להגיד או איך להגיד אותו, או איך להתנהג במצבים שונים ועם אנשים שונים. לפעמים הביישנות היא רק בראש, ולפעמים היא גם בגוף – כשאנחנו מתביישים אנחנו יכולים להרגיש דפיקות לב, רעידות, הזעות ועוד. התחושה הזו כל כך לא נעימה, ולכן אנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי לא להרגיש אותה – לא משתתפים בשיעור, לא יוזמים שיחה עם חבר, שותקים בקבוצת חברים – כל אחד בהתאם למצב שמעורר אצלו ביישנות.

אז למה אני תמיד מתבייש? לפעמים נטייה לביישנות היא דבר שנולדים איתו, ולפעמים היא נוצרת במהלך החיים, כתוצאה מחוויות לא נעימות. כשאנחנו נמנעים ממצב כזה או אחר בגלל הביישנות, החשש מהמצב הזה רק הולך וגדל – כי כשמשהו לא מוכר לנו הוא תמיד מפחיד יותר, וכך הבעיה גדלה. בדרך כלל מה שאנחנו מדמיינים כתוצאה מהחשש שלנו, הוא יותר גרוע ממה שבאמת יכול לקרות במציאות.

מה עושים? דבר ראשון, צריך לשאול את עצמנו באילו מצבים אנחנו מתביישים. יש ילדים שמתביישים מאוד כשהם עם קבוצה של חברים, אבל להשתתף בשיעור דווקא לא. שנית, ממה אנחנו חוששים – שיצחקו עלינו? שישתעממו מאיתנו? שנראה מוזרים? ולבסוף – מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות. בשביל להתגבר על הביישנות אנחנו צריכים להיות מוכנים לקחת את הסיכון שהדבר הגרוע הזה יקרה, ולהבין שגם אם הוא יקרה פעם אחת, כנראה שנגלה שזה הרבה פחות נורא ממה שדמיינו. ושלמרות שבאותו רגע רצינו שהאדמה תבלע אותנו, אולי דווקא טוב שזה לא קרה – כי ככה הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים להתמודד עם זה.

איך מתגברים על הביישנות? כשמבינים ממה בדיוק אני מתבייש, קל יותר להתחיל להתגבר. פתאום המפלצת שנקראת ביישנות נראית קצת יותר קטנה ופחות מפחידה. ואחרי שהבנו? לנסות להעיז, אפילו במשהו אחד קטן. לפעמים הילדים שסביבנו יכולים להתנהג בצורה לא נעימה, וזה מקשה עלינו להעיז ולנסות להתגבר על הביישנות. אבל אם אנחנו נמצאים בקבוצה שבה מחליטים מראש על כללי התנהגות – למשל, לא צוחקים אחד על השני ולא מעליבים, קל לנו יותר להעיז. אחרי שנתרגל עם חברים בקבוצה, ונחווה חוויות יותר נעימות, נרגיש יותר בטוחים בעצמנו, הביישנות תפחת, ויהיה לנו קל יותר להעיז גם בקבוצות אחרות. אם לפעמים אנחנו לא יודעים מה להגיד או מה לעשות במצבים מסוימים – נוכל לחשוב על זה ביחד בקבוצה, ולתרגל שוב ושוב עד שההבנה הזאת תהפוך לחלק מאיתנו, ונוכל להשתמש בה גם בקבוצות אחרות.