מטרתו של טיפול פסיכולוגי היא להפחית ממצוקה נפשית ולשפר את איכות החיים של הפונה. המצוקה עשויה לנבוע ממקורות נפשיים שונים. דוגמאות אחדות לכך הן-
- חוויה טראומטית בעבר או בהווה
- קשיי קשב וריכוז או קושי קוגנטיבי אחר
- תפיסה פגועה של האדם את עצמו
- תפיסה פגועה של האדם את היחסים שלו עם אחרים
אנו מפנים לאבחון פסיכודיאגנוסטי כאשר יש צורך להבין באופן מדוייק יותר ממה נובעת המצוקה וכאשר מופיעה שאלה מסויימת שאנו רוצים לברר. אנשי המקצוע המוכשרים לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי הם פסיכולוגים קליניים בלבד.
לדוגמה, רעות, בת 14, אותרה כילדה מחוננת. עם זאת, בשנתיים האחרונות היא מתקשה לסיים את שיעורי הבית ואומרת שלא מצליחה להתרכז בהם. גם במבחנים ישנה ירידה בהצלחה שלה. כמו כן, מאז שהייתה קטנה היא אינה מצליחה ליצור קשרים חברתיים מתמשכים, למרות רצונם של הילדים האחרים להיות בקשר איתה. נראה שהיא נמנעת מקשר אישי ומסוגרת בעולמה. ההורים פנו בשאלה בנוגע למוקד הקושי על מנת להיטיב את הטיפול בה.
- אם מדובר בקשיים שמופיעים על רקע רגשי האבחון יאיר זאת וכן ידגיש מניין נובע הקושי (לדוגמה- הקושי הוא על רקע של ערך עצמי ו/או הקושי הוא על רקע של תפיסת מערכות יחסים וכו׳). במקרה כזה ההפנייה תהיה לטיפול רגשי.
- אם מדובר בקשיי קשב וריכוז ללא קשיים רגשיים נוספים, ההמלצה תהיה טיפול ממוקד שיכול להיות גם בעזרת פסיכיאטר שישקול טיפול תרופתי מתאים.
- במקרים מסוימים היכולת הקשבית משפיעה גם על העולם הרגשי, ובמצב כזה נמליץ על שילוב של טיפולים.
אבחון פסיכודידקטי, לעומת אבחון פסיכודיאגנוסטי, בודק באופן ספציפי את היכולת הלימודית והשכלית של הילד ואת אסטרטגיות הלמידה בהן הוא משתמש. אנשי המקצוע המוכשרים לערוך אבחון פסיכודידקטי הם פסיכולוגים חינוכיים או מאבחנים פסיכודידקטיים מוסמכים.
מטרתו של האבחון היא לסמן את נקודות החולשה ולצייר תמונה בה ניתן להמליץ מה יסייע לילד באופן הטוב ביותר מבחינה לימודית.
האבחון בודק יכולות שונות, כמו:
- תפיסה חזותית
- תפיסה כמותית
- תפיסה מרחבית
- תפיסה שמיעתית
האבחון מוסיף את הפן הפסיכולוגי לאבחון על ידי בחינת יכולות ההתמודדות הרגשיות של הילד.
מתי נפנה לאבחון פסיכודידקטי ומתי נפנה לאבחון פסיכודיאגנוסטי?
כאשר הילד מביע קושי ספציפי בלימודים שאינו "פולש" לתחומי חיים אחרים, אנו נפנה לאבחון פסיכודידקטי. כאשר הקשיים מופיעים במחוזות נוספים (קשיים חברתיים, חרדה, דכדוך וכו׳) נפנה לאבחון פסיכודיאגנוסטי.
חשוב לציין שגם אבחון פסיכודיאגנוסטי בוחן יכולות קוגנטיבית וביניהן קשיי קשב וריכוז. כמו כן, כאשר עולה שאלה רגשית ולצידה שאלה הנוגעת גם לקשיי קשב וריכוז, ניתן להרחיב את החלק הקוגנטיבי-שכלי באבחון הפסיכודיאגנוסטי בעזרת מבחנים נוספים.
קיימים סוגי אבחון נוספים, ובמידת הצורך אנו מפנים לגורמים רלוונטים עבורם.
