היו חודשיים של שקט יחסי. פתאום הפרצוף הזועף שלו קצת התרכך, היו פחות מהצעקות והויכוחים הקבועים, אולי אפילו היו ימים שלמים שעברו בשקט. הוא קם מאוחר, נשכב על הספה וראה טלויזיה, מתי שהוא אולי קם לחמם משהו במיקרו. משם הוא כנראה המשיך לעשר שעות רצוף של מיינקראפט. אבל הוא היה רגוע, נראה שיחסית טוב לו.

עכשיו מרגישים שוב את העצבנות והמתח שלו. חוזרים לבית הספר. מתח, עצבים, התמודדות. אין לו כוח לזה. לא, לא, זה ממש לא המורה לחשבון שאין לו כוח אליה. לא היא ולא שיעורי הבית הארוכים שהיא נותנת מטרידים אותו כרגע. זה העשר דקות שבין היציאה מהאוטו שלך ועד הצלצול שמטרידים את מנוחתו. זו הפסקת עשר שגורמת לו לחזור לכסוס ציפורניים. המילה “הפסקה” בכלל אינה מתאימה לו. אולי “הטרדה” או “מלחמה” מדברות אליו יותר. המפגש וההתמודדות עם הילדים בכיתה הם הם ההתמודדות האמיתית שלו. והוא קיווה שאוגוסט לא ייגמר אף פעם. כי אין לו כוח שוב להיות לבד בהפסקה, או לספוג הצקות וירידות מהמקובלים “הרעים”. יכול להיות שבמקרה של הילד שלך הסיפור הוא שדווקא אין לו כוח לחזור להיות הילד האלים והמציק שכולם אומרים שהוא. זה שמאשימים אותו כל הזמן ואף אחד לא מבין אותו, ובכלל לא רואים שזה ממש לא הוא שהתחיל. אין לו כוח לזה. אפשר להאשים אותו? מי מאיתנו היה מסכים ללכת כל יום, למשך חצי יום לפחות, למקום שבו אנו מרגישים דחויים, לא מתאימים ולא מובנים? מי יכול לגייס לזה כוחות כל פעם מחדש? ואז עוד להתרכז בשיעור חשבון וגם להעתיק את כל שיעורי הבית הארוכים שהיא נותנת. ברור שזה קשה מאד.
רגע, אז אולי חלק מ”החולמנות” שלו, שהמורה מזכירה אותה מדי פעם, קשורה לזה שהוא בכלל עסוק באיך “להיעלם” לכולם בהפסקה? ואולי הוא פשוט מנסה לומר לעצמו שוב ושוב לא להסתבך שוב במכות בהפסקה?

זה לא חייב להימשך כך. ילדים רבים, מסיבות רבות ומגוונות, חווים קשיים חברתיים משמעותיים עם בני גילם. הם מתקשים לייצר, ובוודאי לשמר, אינטראקציות חיוביות עימם. חלקם ממשיכים לנסות כל הזמן אבל עושים זאת לא נכון, וחלקם כבר וויתרו מזמן. חשוב לדעת שמיומנויות חברתיות הן בהחלט גם דבר נרכש, ועל כן גם ניתנות להשפעה ושיפור. אם עד כה הם נרכשו בצורה חלקית ולא מספקת, זה פשוט סימן שכדאי להגיש לילד/ה עזרה מקצועית. ממש כשם מגישים עזרה ותגבור לילד/ה המתקשה לרכוש את אבני היסוד בקריאה או מתעקש/ת להתעלם מקיומה של פעולת החילוק.

“חברים” הינו מכון שהוקם במיוחד, ואך ורק, בכדי לטפל בצורה המקצועית ביותר בקשיים החברתיים של ילדינו. באמצעות טיפול קבוצתי וממוקד אנו מפתחים ומשפרים את יכולותיהם החברתיות של הילדים.

הגשת עזרה לילד/ה המתקשה עד ההגעה ל”חברים”, ובכלל –

1. לשים לב לשינויי מצב רוח עקב החזרה ללימודים ולנסות לעמוד על מקורם.

2. לעודד את הילד לשתף בחוויותיו (גם אם הן שליליות בעיקרן) מזמן ההפסקות.

3. לשאול את הילד כיצד היה רוצה להעביר את זמן ההפסקות ולעודד אותו לחשיבה משותפת עימכם כיצד ניתן להשיג זאת (ולא, אין ילד ש”דווקא בסדר לו” לשחק לבד).

4. לערוך שיחה אישית וחשיבה משותפת עם המורה והילד הזה שיושב כל כך בשקט כל השנה ואפשר שלא לשים לב אליו בכלל.

5. לנתב ילדים שנוטים להתפרץ מילולית ו/או פיזית כלפי אחרים במהלך הפסקות לפעילויות פחות פיזיות ותחרותיות.

6. מחוץ לכתלי בית הספר לחפש מסגרות ומקומות בהם הילד יכול להרגיש מקובל ובטוח ולחזק אותו דרכם.

אתם מוזמנים לגלוש באתר שלנו, לקרוא שאלות נפוצות, ולפנות אלינו עם כל שאלה והתייעצות.