פעמים רבות, אנו ההורים צריכים לעבור תהליך, שמוביל לרגע בו אנחנו מרימים את הטלפון ומתקשרים לפסיכולוג בשביל הילד שלנו. אנחנו צריכים להכיר בכך שלילד שלנו יש בעיה, כשלפעמים אנחנו מאוד רוצים להכחיש, להתעלם או להאמין שזה יעבור; להתמודד עם האשמה שאולי זה בגללנו ולתעל את האנרגיות לכיוון מעשי יותר של פתרון הבעיה; להתגבר על סטיגמות שאולי יש לנו לגבי טיפול; להאמין שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור, ולמצוא מקום שאנחנו מרגישים בנוח להביא אליו את הילד שלנו. אבל במקרים מסוימים סוף התהליך הזה עבורנו, הוא רק תחילת התהליך בשביל הילד שלנו, שפשוט לא רוצה להגיע לטיפול או ייעוץ.

סירוב של הילד להגיע לטיפול פסיכולוגי יכול לנבוע ממספר סיבות: הוא מרגיש שטיפול זה ל”ילדים שמשהו לא בסדר אצלם”, הוא לא רוצה להכיר בכך שיש לו בכלל קשיים, או שהוא לא מבין איך זה יכול לעזור לו. חשוב למצוא את המקום ממנו אנחנו יכולים להזדהות עם ההתנגדות של הילד (הרי גם לנו היו חששות ולבטים לפני שהחלטנו להרים את הטלפון). אם נשוחח עם הילד מתוך אמפתיה אמיתית, הסיכויים לשכנע אותו יעלו משמעותית.

הנה מספר טיפים נוספים:

מקור ההתנגדות – חשוב להבין מהי הסיבה הספציפית בגללה הילד שלנו מסרב להגיע לטיפול, על מנת לבחור את דרך ההתמודדות המתאימה. לא לקבל “לא” וזהו, אלא לנסות לשאול אותו מתוך עניין ורצון אמיתי להבין, מדוע הוא לא רוצה ללכת.

המשגה – הדרך בה ממשיגים לילד את הטיפול משמעותית מאוד. בגילאים קטנים למשל, לא בהכרח צריך להשתמש במילה “טיפול פסיכולוגי”. אפשר להסביר ש”אנחנו הולכים להיפגש עם קבוצה של ילדים בגילך, שמשחקים ביחד פעם בשבוע”. אין כל שקר באמירה כזו, כי בחווייתו של הילד זה בדיוק מה שקורה ב”חברים”. הידיעה שלמעשה תוך כדי המשחק מתקיים טיפול קבוצתי, אינה הכרחית בכדי שהטיפול יהיה אפקטיבי.

מוטיבציה פנימית – מוטיבציה אמיתית היא פנימית ולא חיצונית. אם הילד לא מרגיש שהוא זקוק לטיפול, עזרו לו להבין איך הוא יכול להיעזר בטיפול. למשל, על ידי שאלות שיובילו אותו לזהות את הבעיה שלו ואת הדרך בה היא מפריעה לו (ולא לכם), את מה שהוא מפסיד מהקשיים שלו, למשל הקשיים החברתיים, ומה שהוא יוכל להרוויח משינוי המצב הקיים.

מטרות לטווח הקצר – חשוב להציב מטרה אחת בכל פעם. זכרו שהמטרה הראשונה שלכם היא להביא את הילד לפגישת הכרות אחת, ולא לטיפול שלם, וכך גם כדאי להציג את זה לילד (“אנחנו הולכים לפגישה כדי לבדוק את המקום שאולי נגיע אליו בהמשך, כדי לשחק עם ילדים אחרים”). לאחר שתצליחו להגיע לפגישה הראשונה, אנחנו מאמינים שהילד ירצה להגיע שוב, פשוט כי הייתה לו חוויה חיובית ומהנה.

נקודה חשובה לסיכום – כשמדובר בילד, ההחלטה על הפניה לטיפול היא של ההורים ולא שלו. אם יש לו חור בשן, פשוט ניקח אותו לרופא השיניים, כי הוא עדיין לא מסוגל להבין את ההשלכות של הזנחה רפואית. לכן, למרות שחשוב מאוד להציג את הדברים באופן אמפתי ומכיל, אסור לחצות את הקו בו ההחלטה עוברת מידי ההורים לידיו של הילד.