ראשית חשוב לומר שחוגים אמורים להיות נדבך חשוב בחייו והתפתחותו של כל ילד, ועל כן רצוי ומומלץ שכל ילד יהיה לפחות בחוג אחד. מאידך, ילד בן 8 עם 7 חוגים ב-6 ימים ב-5 מקומות שונים, שבסוף משאירות לו רק 4 שעות שינה – ישנה סכנה שהוא יפסיק לחייך עוד לפני שימלאו לו 9 שנים.

אז איך בוחרים ומתעדפים חוגים עבור ילדכם מתוך שלל האפשרויות הקיימות?
חוג אמור להיות משהו כיפי שהילד, לרוב, שמח ללכת אליו (אני עדיין נוטר טינה לאימי על החוגים לשח מט ופסנתר). אולם, כמו בחירות והעדפות אחרות של ילדינו אנו לעיתים עלולים לחשוב אחרת ואף להתנגד. בחירתם עלולה להיראות לנו תמוהה ו”חסרת סיכוי”.
אילן: השנה אני הולך לחוג כדורגל.
אבא: כדורגל? באמת? אבל עד אתמול לא ידעת מי זה מסי.
אילן: כן אני כן. הוא משחק בבית”ר ירושלים.
אבא (מחייך בדאגה): אבל אתה מפחד מהכדור ונגעל מזיעה של אחרים.
אילן: אז מה.
אבא: מה אז מה?

בקיצור, אבא כנראה לא ממש מבין, ואולי אפילו מתנגד, לבחירתו המוזרה ומפתיעה של אילן. זה בעיקר נובע מכך שאבא לא מודע לזה שבשנה שעברה, אחרי חופשת פסח, אמיר מהכיתה התחיל להביא כדורגל לבי”ס ומאז כל הבנים משחקים כל הפסקה. אילן ניסה וויתר די מהר. בחרו אותו אחרון, ועוד אמרו לו לעמוד בשער כל הזמן. פתאום הפסקת עשר נהפכה לסיוט עבורו. אז אילן לא ממש נמשך לכדורגל, הוא פשוט אוהב להיות עם הילדים מהכיתה בזמן ההפסקה וכרגע הם בעניין של כדורגל.

נכון שאנו לא רוצים שאילן יתאים את עצמו לרצונות והעדפות של אחרים כל חייו, אבל כנראה שאם הוא ילמד להתמסר עם חבר בכדור, ו(בעיקר) יהיה חלק אינטגרלי מקבוצת שייכות שחשובה לו, כך יהיה לו קל יותר במהלך כיתה ד’. כוונתנו בדוגמא זאת אינה נובעת מרצון לשלוח את כל הבנים לחוג כדורגל ואת הבנות לג’אז, אלא להדגיש את חשיבותם של האלמנטים החברתיים בבחירת החוג המתאים לילד. קרי, מה הילד ירוויח מחוג מסויים גם אם נתוניו הטבעיים (הפיזיים, קוגניטיביים, חברתיים וכו’) לאו דווקא מסמנים שהוא הולך להיות עילוי בתחום.

המימד ההתפתחותי במישורים החברתיים הינו חשוב ומהותי ביותר במהלך הילדות והנעורים, ויש לתת על כך את הדעת גם בעת בחירת החוג/ים לשעות אחה”צ. אם אילן יהנה משני אימוני כדורגל בשבוע המשלבים אותו בקבוצה עם בני גילו שנמצאת בפיקוח צמוד של מאמן, ועל הדרך הוא גם ישפר את כישורי המשחק שלו וילמד להתחרות בסביבה מוגנת יחסית, דיינו.

ככלל, בסביבה המודרנית שלנו שבה ילדים ונוער נוטים לפעילות יחידנית או לפחות כזו המבוצעת פיזית באופן בדיד (מול הטלוויזיה, הפלייסטיישן, האייפד וכו’), אנו כהורים צריכים לנסות, לכוון את דור העתיד לחוגים שבהם האינטראקציה החברתית גדולה יותר, על-פני חוגים הכוללים פעילות יחידנית או אחד-על-אחד.

• לשם הבהרה, כותב הדברים אינו בעל אג’נדה סמויה לפרסום חוגי כדורגל. למעשה, הוא מורה לשח מט ופסנתר דווקא. האג’נדה הגלוייה שלו היא לשים דגש ולפתח בכל דרך אפשרית את אחד מהכישורים החשובים ביותר בחייהם של ילדנו – כישוריהם החברתיים.