בצהרים, כמה שעות לפני המפגש של הקבוצה של יונתן, התקשרה אמא שלו נסערת. “אני חושבת שיונתן לא יגיע היום. הכלב שלו מת. הוא לא יודע את נפשו מרוב צער, מסתובב לבד כמו אריה בכלוב. גם אני עצובה, אבל יותר קשה לי לראות ככה את הילד.” הקשבנו לה וביקשנו שבכל זאת יונתן יגיע. “יש כוח לקבוצה והמטפלים יניעו את המשתתפים האחרים לעזור לו”, אמרנו לה כשליבנו עצוב עם יונתן.
במפגש עצמו יונתן היה שקט ועצור. הילדים שכלל לא ידעו על האובדן התנהלו בעליצות, ביקשו לבחור מה לעשות בפעילות וכשראו שיונתן לא משתף פעולה, התעלמו ממנו. דקות לאחר הכניסה לחדר, ביקשו המטפלים לעצור הכול ולשבת על הפופים. הם לא רצו לחשוף את צערו של יונתן, בלי לקבל ממנו סימן שהוא אכן מעוניין בזה ולכן התחילו בסבב עם בקשה לספר על משהו חשוב שאולי קרה מאז המפגש האחרון. יונתן העדיף לא לדבר, אבל באווירה שנוצרה אחת הבנות הרימה את הכפפה ואמרה לו: “אפילו יחסית לביישנות שלך, משהו מוגזם היום”. לבסוף, אחרי תהליך של תיווך שיתף יונתן בכאב. ברגע כזה, בטיפול פסיכולוגי רגיל יעבוד המטפל על אלמנטים הקשורים בצער. בטיפול קבוצתי, הממוקד בהתנהלות חברתית, יש התייחסות משמעותית לעצב על האובדן, אבל לא פחות חשוב הוא האופן בו יונתן מצליח לגייס את החברים להבין את מצוקתו ולסייע לו. במקביל, נעשית עבודה חשובה מול המשתתפים האחרים, כדי שילמדו לקרוא סימנים רגשיים אצל האחר, לחוש אמפתיה ולומר את הדברים שמסייעים להקל על הכאב ומחזקים את הקשר, לטובת המשך הבנייה שלו.
מצוקה איננה דבר נדיר בחיינו. אפילו שבוע עמוס בבית הספר, לילה בלי שינה או התמודדות עם מצב משפחתי או חברתי בעייתי עלולים לעורר בנו מצוקה נפשית. ההתמודדות של כל אחד עם המצוקה, תלויה בארגז הכלים הנפשי שהוא אוסף במהלך חייו.
כלי חשוב ביותר בארגז זה הוא הקשרים החברתיים, בהם ניתן להשתמש כדי לשאת את הנטל, לפרוק אותו ולפרוץ דרכים חדשות שיובילו לאושר.
בפשטות – מי שיש לו חברים טובים וקרובים יוכל להישען עליהם ולהשתמש בקשרים איתם כדי להתגבר על קשיים בחיי היומיום או בעת משבר. לעומת זאת, מי שאין לו די חברים, או שקשריו החברתיים שטחיים יתקשה לעשות זאת ועלול לחוות מצוקה לא רק מעצם היותו בודד אלא גם מכך שאין מי שיוכל להישען עליו ולחלוק עמו את קשייו.
כשילד עם כישורים חברתיים טובים חווה אבדן של כלב אהוב הוא יחוש עצב, יהיה אבל ומדוכא וכתוצאה מכך היכולת שלו להתמודד עם אתגרי היומיום תקטן. הוא ילך לבית הספר ויספר לחבריו את שארע, הוא יתנחם בהם ויקבל עידוד, הם יוכלו לשתף אותו בחוויות דומות או להציע לו דרכי פעולה להתמודדות עם האובדן. בנוסף ילד שיסביר את שעובר עליו לסביבה תומכת עשוי אף לקבל “הנחות” והדרישות ממנו בזמן הקרוב יפחתו ויקלו על התמודדותו היומיומית.
אבל, כאשר הילד חסר קשרים חברתיים אינטימיים ועמוקים יתכן ולא יהיה לו למי לספר או שהסיפור לא יעורר את התגובות הרצויות. בטיפול יוכל הילד לקבל את התגובות הללו מהקבוצה בתיווך המטפל בחדר. הוא יקבל מקום לחלוק את סיפורו, ובנוסף לפעולה הישירה של הקבוצה על תהליך האבל, הילד יוכל ללמוד כיצד לשפר את קשריו החברתיים, להעמיק ולשכלל אותם כך שיוכל בעתיד לקבל את התגובה המנחמת גם בסביבה החברתית הטבעית שלו.