אם הילד שלכם התחיל טיפול לאחרונה, אתם וודאי משקיעים משאבים רבים בשביל שהטיפול יצליח – מביאים אותו לטיפול, דבר אשר בפני עצמו עשוי לגרור ויכוחים ומריבות, מתארגנים כדי ששעת הטיפול תתאים ללוח הזמנים שלכם, של הילד ושל המשפחה כולה, מסיעים הלוך וחזור, וגם משלמים עבור הטיפול. כל זאת מתוך הכרה והבנה שהוא חווה מצוקה אשר לא תיפתר מעצמה, ושהוא זקוק להכוונה ומרחב משלו כדי להתגבר על קושי, בין אם מדובר בבעיית התנהגות שחוזרת על עצמה, חרדה חברתית, ביישנות מול חברים, קושי חברתי כללי או מצב רוח ירוד. כל המאמצים והמשאבים האלו מוקדשים לטובת שיפור רווחתו הנפשית, שמחת החיים ומצבו החברתי.

בסופו של דבר, אחת מהמטרות המרכזיות של הטיפול הוא שינוי התנהגותי ומחשבתי בחייו של הילד. בשביל שהשינוי יהיה עמוק, חשוב לאפשר לו לבטא שינוי זה גם בבית, לתמוך ולעודד אותו בזמן שהוא עושה צעדים קטנים כגדולים לעבר מצב חברתי טוב יותר.

ישנם מספר כלים חשובים שיכולים לעזור ולתמוך בשינוי שהילד עושה במהלך הטיפול, אשר תוכלו ליישם בבית:

  • לעודד את הילד להזמין חברים הביתה – אתם אולי רגילים לכך שהזמנת חבר הביתה היא מתכון לאסון. אחר צהריים שיתחיל בצורה נחמדה במשחק פליסטישן תמים, ויגמר בשיחת טלפון לא נעימה להוריו של החבר תוך התנצלות וניסיונות הרגעה של שני ילדים עצבניים. עם זאת, חשוב לא לוותר על חלק מרכזי זה בחייו החברתיים של הילד. במהלך הטיפול, נרכשים כלים להתמודדות עם מצבים חברתיים שונים, וחשוב לאפשר לילד לתרגל את הכלים החדשים, ולרכוש ביטחון ומסוגלות עצמית בתחום החברתי במהלך אותם מפגשים.
  • להיות נוכח במפגשים חברתיים – בהמשך לסעיף הקודם, נוכחות הורית במפגשים חברתיים בגילאים צעירים היא משמעותית מאד עבור הילד. למרות השאיפה של הילד לשפר את מצבו החברתי, יתכן שהדבר ייקח לו זמן, תוך צעדים מדודים. לכן, הנוכחות של ההורה במפגשים החברתיים היא חשובה: מצד אחד היא יכולה לספק תחושת ביטחון לילד, במיוחד אם הוא נוטה לביישנות, ומצד שני היא תאפשר לכם ההורים לעזור לילד להתמודד עם מצבים שונים. אם הילד מתקשה לשתף את החבר במשחק, ניתן להעיר על כך בעדינות – “עומרי, אני רואה שאתה מאד נלהב מהמשחק, אבל גם רועי רוצה לנסות”. אם הילדה מרמה באופן שמכעיס את החברות שלה, אפשר להגיד “מיקה, אני מבינה שיש ‘חוקי מיקה חדשים’ למשחק, אבל אני מציעה שתשחקו כולכן לפי אותם הכללים”. אם הילד מתקשה להתמודד עם הפסדים, אפשר להגיד “יואב, אני רואה שמאד קשה לך להפסיד, אבל זה חלק מהמשחק, ואפשר ללמוד מכך לסיבוב הבא”.
  • תרגול פרשנויות חברתיות – אחד מהקשיים המרכזיים של ילדים עם קשיים חברתיים הוא הקושי בקריאת מצבים חברתיים. ילדים אשר מפרשים בצורה מוטעית סיטואציות חברתיות נפגעים בקלות מחבריהם, חשים מותקפים על ידי החברים ומתפרצים עליהם בקלות, וסובלים מקושי באינטראקציה חברתית. אחד מהתפקידים הכי חשובים של ההורים בהקשר זה הוא לתרגל מתן פרשנויות לאירועים חברתיים, לפני ואחרי שהם קורים, וגם באופן היפותטי. לדוגמה, אם הילדה מספרת שהיא כועסת על חברה שלא הזמינה אותה לערב בנות, כדאי לשאול אותה למה היא חושבת שהחברה לא הזמינה אותה ומה הפתרון שלה לסיטואציה הזאת. אם הפתרון תורם לה מבחינה חברתית, למשל – לדבר עם החברה ולהגיד לה שהיא תשמח אם תזמין אותה בפעם הבאה, כדאי לעודד אותה ליישם אותו. אם הפתרון שהיא מציעה אינו תואם לסיטואציה או מעמיק את הפגיעה החברתית, כמו למשל לשלוח לחברה הודעות רבות ולהתחנף אליה, אפשר לשקף לה את הפתרון והבעייתיות שבו, לנסות להבין איזה פרשנות היא נותנת למעשה של החברה ולחשוב יחד על פתרונות נוספים. בנוסף, בזמן קריאה משותפת, צפייה בסרטים וסדרות או בזמן משחק, כדאי לעצור ולשאול את הילדה איך היא חושבת שדמויות שונות מרגישות, מה הן חושבות ואיך הן מתכננות לפעול. זאת כדי להגביר את היכולת שלה לחשוב על מצבים חברתיים בצורה מורכבת ומגוונת, ולשכלל את היכולת שלה לשים עצמה בנעלי האחר.
  • להגיב באמפתיה – כאשר אחד מהילדים שלנו חווה קושי משמעותי, הדבר מעורר בנו הרבה פעמים תחושות קשות של כעס והאשמה כלפיו. לפעמים תחושות אלה מתעוררות כי הקושי שלו מזכיר לנו את עצמנו, ומאלץ אותנו להתמודד עם חלקים לא נעימים מהאישיות שלנו, בעבר או בהווה. לפעמים הילד כל כך שונה מאיתנו, שאנחנו מתקשים להבין מה עובר עליו ומדוע דברים שנראים לנו כל כך פשוטים, אינם הולכים לו בקלות. מסיבות אלה, לפעמים קשה להיות אמפתיים כלפי הקושי שלו, וחסרי סבלנות כלפי התהליך שהוא עובר. עם זאת, התייחסות אמפתית לקושי היא קריטית. על מנת שיתרחש שינוי בחייו, הילד צריך להרגיש שההורה נמצא יחד איתו במקומות החשוכים והכואבים ביותר, ולדעת שהוא מחזיק לו את היד גם כשהוא עמוק בתוך השבר. כך הילד מרגיש שאינו לבד, שהוא מסוגל להתמודד ולהשתנות, וגם לומד דרך התבוננות בהורה אמפתיה מהי.