שפת הגוף היא הדרך בה אנחנו מתבטאים דרך הגוף. היא כוללת את כל מה שאנחנו “אומרים” בלי מילים – איך אנחנו עומדים, מה אנחנו עושים עם הידיים, ואפילו לאן אנחנו מביטים עם העיניים. גם כשאנחנו לא מדברים בכלל, הגוף שלנו אומר הרבה לאנשים שמסביבנו. כשאנחנו מתביישים, אנחנו משלבים ידיים ומשפילים מבט. כשאנחנו כועסים, אנחנו מכווצים את הגוף ואת שרירי הפנים.

למה זה חשוב? כי אם נשים לב לשפת הגוף שלנו, נוכל גם להבין איך החברים מסביבנו תופסים אותנו, ואיך זה משפיע על היחס שלהם כלפינו. הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות שחבר מתבייש, כועס או עצוב, גם בלי שהוא יגיד כלום. כך גם אחרים יכולים לראות עלינו. אבל אנחנו לא תמיד שמים לב למה שהגוף שלנו אומר, וזה יכול ליצור בעיות. לדוגמה: אנחנו רוצים לצאת עם חבר להפסקה אבל מתביישים לפנות אליו. אולי לא יודעים איך, או לא בטוחים שהוא רוצה גם. אם ברגע של הצלצול, כשכולם מתאמים עם מי להיות בהפסקה, אנחנו נשב כפופים בכיסא ונשפיל מבט, החבר יכול לחשוב שאנחנו לא רוצים לצאת איתו, והוא יעבור לחפש עיניים של חברים אחרים.

איך אפשר לשנות את המצב? הצעד הראשון והחשוב מאוד הוא לשים לב לשפת הגוף שלנו, ולדרך בה היא משתנה במצבים שונים. עם הזמן נוכל להרגיש יותר בנוח לשנות את שפת הגוף שלנו, וכשנראה שהשינויים האלה מובילים לשינוי בהתנהגות של החברים כלפינו, זה יכול לחזק לנו את הביטחון, מה שישפיע על שפת הגוף באופן טבעי.

איך עובדים על זה? לשנות את שפת הגוף זה תהליך מורכב שלוקח זמן, וקשה לעשות אותו לבד. כשאנחנו בבית הספר, או בכל סביבה חברתית אחרת, אף אחד לא מדבר על שפת הגוף. לכל אחד יש שפת גוף משלו, והיא לא משהו שאנחנו עוצרים לחשוב עליו. אבל בסביבה חברתית שבה לכולם חשוב להבין טוב יותר את עצמם ואת הדרך בה הם מתנהגים במצבים חברתיים, לחשוב על שפת הגוף שלנו ושל אחרים זה חשוב וכדאי. כך נוכל לעזור לאחרים לשים לב לשפת הגוף שלהם, והם יעזרו לנו לשים לב לשלנו. הם יגידו לנו מה הם מרגישים משפת הגוף שלנו במצבים שונים, ואיך זה גורם להם להתייחס אלינו, ואולי נבין שבכלל התכוונו לשדר משהו אחר, או שאנחנו מרגישים הרבה דברים ברגע אחד, אבל שפת הגוף שלנו משדרת רק חלק מאותם דברים.