התנהגות נפוצה בקרב ילדים המתמודדים עם קשיים חברתיים, היא הנטייה לנדיבות יתר – הדבר יכול להתבטא בחלוקה של ממתקים, עפרונות, או ויתור על החלק בשולחן. בעוד שהילד מקבל חיזוקים מיידיים מהסביבה על התנהגות כזו, מה שמעודד אותו להמשיך בה, יש לה השלכות בעייתיות שילדינו אינם מודעים אליהן, ולכן חשוב שאנחנו ההורים נשים לכך לב.

מדוע זה קורה? ילדים עם קשיים חברתיים נוטים לנדיבות יתר, בשל הרצון לקבל אישורים ואהבה מהסביבה, ומתוך התפיסה שזוהי דרך לרכוש חברים. ילדים עם קשיים חברתיים לרוב אינם מקבלים אישורים מהסביבה על התנהגותם, שלעתים נתפסת כחריגה או מוזרה. הם מרגישים דחויים ובלתי אהובים, ומתוך רצון לפצות על כך, הם מצאו פתרון יעיל וקל – “אם אהיה מאוד נדיב, כולם יהיו מרוצים, יאהבו אותי, וירצו להיות חברים שלי”.

אז מה הבעיה בזה? כמו כל אינטראקציה חברתית, הדברים הם מורכבים, וכמובן שנדיבות אינה בעייתית באופן גורף. כדי לברר האם ההתנהגות הנדיבה של הילד שלנו עלולה לפגוע בו, הנה מספר נקודות למחשבה:

איך הילדים האחרים תופסים את זה? בעוד שבטווח הקצר ילדים יכולים להיות מרוצים מהרווח שלהם כתוצאה מההתנהגות הנדיבה, בטווח הרחוק ההתנהגות יכול ליצור תפיסה שלילית של הילד בקרב חבריו. ילד כזה יכול להיתפס כ”פראייר”, ילד ש”נדבק” לכאלה שאינם חברים שלו, או חסר בטחון. הילד שלנו יכול לראות את החיוך על הפנים של הילד שקיבל ממנו ממתק, ולחוות את האירוע כחיובי, מבלי להבין את ההשלכות המורכבות שלו.

ממה נובעת הנדיבות? נדיבות היא תכונה יפה, ואין לנו כוונה להתייחס אליה כתכונה לא רצויה. עם זאת, חשוב לברר עם הילד ממה נובעת הנדיבות במקרה הספציפי. האם הוא נותן מתנה לילד שקרוב אליו באמת, מתוך אהבה ורצון טוב, או שזהו אמצעי ליצור קרבה, בהעדר אמצעים אחרים?

האם הנדיבות הדדית? בעוד שאנחנו לא רוצים לחנך את ילדנו לתת רק למי שנותן להם, אנחנו גם לא רוצים לראות אותם נקלעים למצב הקיצוני, בו הם מחלקים מתנות לכל ילדי הכיתה, מבלי שאף ילד מחזיר להם באותה מטבע, וללא קשר לקרבה שלהם לאותו ילד. הילד שלנו יכול להיפגע מכך, כשלא יבין מדוע ילד מסוים שהוא תופס כחבר לא מתנהג בהתאם, מה שיכול להוביל לאכזבה, תסכול ועצבים. אפשרות נוספת היא שהילד ילמד להיות בקשרים לא הדדיים, שיתפסו בעיניו כנורמליים ותקינים.

אילו חברויות נוצרות בעקבות הנדיבות? התנהגות של נדיבות יתר יכולה להוביל לחברויות לא הדדיות במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע לנצלנות. הילד יכול לא לשים לכך לב כי הוא מסוחרר מתשומת הלב שהוא סוף סוף מקבל, ושמח לקבל אותה גם אם היא שלילית.

אבל אם זה יוצר חברויות, זה לא עדיף מאשר שהוא יהיה לבד? לדעתנו התשובה היא לא. ילדים המתמודדים עם קשיים חברתיים נואשים למצוא חברים, ולפעמים הם מתקשים לראות או להבין את המחיר שהם משלמים. תפקידנו כהורים, למרות הקושי, הוא לא להישאב לאותו ייאוש וכן לראות את התמונה המורכבת. להבין שהפתרון לקשיים חברתיים הוא טיפול יסודי בקושי, ולא ניסיון לפתור אותו בדרכים שלבסוף פוגעות בילד – מייצרות אכזבה, קשרים לא הדדיים, ומשפיעות באופן שלילי על תפיסתו העצמית של הילד ועל הדרך בה הסביבה תופסת אותו.

איך לדבר על זה עם הילד שלי? תגובתם הראשונה של ילדים רבים תהיה להכחיש התנהגות כזו. הדבר יכול לנבוע מבושה, או מעצם העובדה שהם תופסים את ההתרחשות באופן לא נכון, למשל מרגישים שהילדים אותם הם “קונים” במתנות הם חברים שלהם באמת. חשוב לשוחח עם הילד באופן אמפתי ושאינו מאשים, ולעורר אצלו מחשבה דרך שאלות, לגבי הנקודות שהזכרנו כאן.

לקריאה נוספת שיכולה לעניין אותך: איך להתמודד עם הקשיים החברתיים של הילד שלי, מהן מיומנויות חברתיות