בשנים האחרונות גוברת המודעות וההתייחסות, הן בקהילה הטיפולית והן הכללית, למצוקות הרגשיות והתפקודיות הקשורות בעיקר לאינטראקציות חברתיות בעייתיות עם בני אותו הגיל – בעיות חברתיות. בעוד שעבור ילדים מסוימים מרחבי המשחק והחברות המשותפים מהווים מקור לאושר והנאה, ישנם ילדים שעבורם אלו האזורים המסוכנים והמאיימים ביותר. הסיבות לכך הינן שונות ומגוונות – אורגניות ו/או רגשיות ו/או סביבתיות, אך הכאב והסבל הנלווים הינם דומים להפליא. בנוסף, תחושת הבושה והעלבון גורמים לחלקם להסתיר את מצוקתם מפני הורים ומורים. אז כיצד ניתן לזהות מצוקות הנגרמות בעקבות מצב חברתי בעייתי? נתמקד בביה"ס ובבית –

בביה"ס:  (-) ילדים אשר לאחרונה נמנעים מפעילויות שעד לא מזמן נהנו מהם.

             (-) ילדים אשר "בוחרים" עבודה פרטנית על פני קבוצתית כאשר ניתנת להם הבחירה.

             (-) ילדים אשר חוזרים מזמן ההפסקה מכונסים/מעופפים/עצבניים. ילדים המראים סימני לחץ בדקות שלפני ההפסקה.

             (-) ילדים המעדיפים את קרבתם של מבוגרים או של ילדים צעירים יותר.

הורים, בבקשה לא להתבייש לבקש ממחנכת הכיתה לשים לב לנושא. זהו נושא לא פחות חשוב מההתקדמות של הילד/ה בלימודים. לרוב שני התחומים גם קשורים האחד לשני. קשיים חברתיים משפיעים לרעה על תחומי הקשב, הריכוז והמוטיבציה. דמיינו את צורת התפקוד והתפוקה שלנו, המבוגרים, בסביבת עבודה בה אנו מרגישים דחויים. שיחה אישית בין הילד/ה למורה קשובה ואכפתית יכולה לעשות פלאים בנושא. במידת הצורך מומלץ לפנות להתייעצות ועזרה מפסיכולוג/ית ביה"ס או מגורם טיפולי חיצוני.

בבית:  (-) תחושת עצבנות ו/או דכדוך כללית שאינה מובנים להורים. ייתכן קשר סמוי בין הדברים השווה בירור.

          (-) הצקות ומריבות בקצב מוגבר עם האחים. ייתכן שאלו ניסיונות לגרום לאחרים מה שנגרם לו/ה. אין כמו אחים בשביל התפקיד הזה. לחילופין, היצמדות מוגברת לאחים, על חשבון זמן שבעבר היה מופנה לחברים.

          (-) הימנעות מפעילויות וחוגים קבוצתיים.

         (-) הגברה של "זמן המסכים" במהלך היום. מסכי המחשב והטלוויזיה מהווים את הבריחה המועדפת על ילדים המתקשים להתמודד עם העולם שבחוץ.

         (-) התנגדויות ומאבקים לפני ההליכה לביה"ס. במרבית מהמקרים, ילדים המרגישים בנוח עם בני גילם ימעטו להתנגד ללכת לביה"ס גם אם הם מתקשים לימודית. לכן זוהי נורת אזהרה חשובה. באותו האופן, יש לשים לב אם הילד/ה חוזר/ת לאחרונה מבי"ס מותש/ת ומכונס/ת במיוחד.

         (-) שינויים במצב רוח בשעות אחה"צ והערב. כמובן שייתכנו אינספור סיבות לכך, אך כדאי לברר בעדינות האם לא חווה/תה כרגע פגיעה נוספת באחת מהרשתות החברתיות.

אוקיי, זיהינו קושי. ועכשיו מה?

דיאלוג דיאלוג דיאלוג. למרות שכנראה שמאז ומעולם זו הייתה אחת מהמשימות המאתגרות (בטח עם מתבגרים) ישנה חשיבות עצומה לייצר שיח פתוח וכנה ככל הניתן עם ילד החווה קשיים חברתיים. במיוחד בגלל שזהו נושא שמייצר בושה ופעמים רבות אף הסתרה. ככל שהילד ירגיש בטוח יותר לחשוף ולשתף כך לכם תהיה גישה ישירה יותר לחוויותיו ולקשייו, ולו תיווצר האפשרות לבטא את כאבו בסביבה מוגנת. בנוסף, תקשורת פתוחה ומותאמת ביניכם מהווה עבורו מודלינג משמעותי למיומנויות חברתיות מוצלחות. בחלק לא מבוטל מהמקרים, ישנו קשר הדוק בין מצב חברתי בעייתי לבין מיומנויות חברתיות של הילד/ עצמו/ה. תמיד ניתן גם להיעזר בגורם מקצועי בשעת הצורך.

לקריאה נוספת: איך להתמודד עם הקשיים החברתיים של הילד שלי