התפתחות חברתית של ילדים מהווה חלק משמעותי מתהליך ההתפתחות הנפשית של ילדים, והיא בעלת משמעות רבה עבור האושר וההצלחה שהם חווים. להורים יש הזדמנות להשפיע על התפתחות זו, ללמד אותם מיומנויות שגם מבוגרים מתמודדים איתן, כמו איך להתמודד עם דחייה או איך להגיב כשמישהו אחר מתייחס אלינו בבריונות.

הפתרון נמצא אצלנו בידיים: אחת הדרכים הכי יעילות וחשובות באמצעותן אפשר לעזור לילדים, היא כל כך בסיסית שלפעמים היא חומקת מבין האצבעות. דוגמה אישית, או כפי שפסיכולוגים נהנים לכנות זאת Modeling, היא אחד מהכלים החזקים ביותר שעומדים לרשותנו ההורים. ילדים לומדים מאתנו בזכות זה שאנחנו מקשיבים, מסבירים, ומחנכים אותם, אבל יותר מכל, הם לומדים מההתנהגות שלנו כלפיהם וכלפי אחרים. האופן שבו אנחנו מתנהלים בחיינו משפיע עמוקות על דפוסי ההתנהגות שלהם, על האופן בו יפנימו מערכות יחסים, ועל הדרך בה יתנהלו בחברה. כך, שדרך משמעותית להשפיע על ההתנהגות שלהם היא באמצעות שינוי ההתנהגות שלנו.

שינוי התנהגותי מתחיל בהורים – היה קל יותר לו הילדים היו "גרסה משופרת של עצמנו", לוקחים מאיתנו רק את החלקים הנעימים באופי שלנו, את תכונות האישיות שאנחנו מחבבים, ומתעלמים מכל אותן פעמים שאנחנו עצבניים בכביש, מדברים בגסות רוח אחד עם השני, או נמצאים מול המסך כל היום. אך לא זה המצב. בפועל, הילדים לומדים מאתנו הכל, וגם אם הם אינם מחקים אותנו בדיוק, הם מגיבים לאופן בו אנחנו מתנהגים ומפנימים זאת בעצמם. ההבנה שדוגמה אישית היא כלי משמעותי לשינוי, דורשת מאתנו הרבה יותר – למעשה, הדבר דורש מאתנו להשתנות בעצמנו. מצד אחד, שינוי הוא דבר קשה, הוא מצריך אומץ להסתכל על עצמנו כמו שאנחנו, על כל מגרעותינו, ולאחר מכן לפעול כדי לשנות דפוסים שהורגלנו בהם. מצד שני, דוגמה אישית היא דרך יעילה ועמוקה להשפיע על ילדינו, לעזור להם באופן בו אף מבוגר משמעותי אחר לא יכול לעזור להם, והיא מספקת דרך משמעותית לסייע להם להתמודד עם קשיים חברתיים, בעיות רגשיות, ועוד. בנוסף, יכול להיות שזו ההזדמנות לשינוי פנימי אצלנו, ממנו נהנה ונרוויח בעצמנו.

שימו לב להתנהגויות עליהם אתם מעירים – יכול להיות שאתם מוטרדים מכך שהילד שלכם אינו סומך על חברים בקלות, לא מרגיש בנוח בקבוצה, ומתקשה להימצא בקשר קרוב, אבל שאתם בעצמכם אינם סומכים על בית הספר שילמד אותו כמו שצריך, על המדריך בחוג שיגן עליו אם יקלע לצרה, או על ההורים בבית של החבר אצלו הוא מתארח? כנראה שהחשדנות שלכם מחלחלת אל דפוסי ההתנהגות של הילד. יכול להיות שאתם מודאגים מכך שהילדה שלכם כל היום מול המסך, נמצאת בטיקטוק שעות במקום להיפגש עם חברות, ויוצאת מהבית רק כדי לתפוס פריימים יפים לאינסטגרם, אבל כשאתם משוחחים איתה הטלפון ביד, או עונים למייל מהעבודה (חשוב ודחוף, כמובן) בזמן שאתם שואלים איך היה היום שלה? שימו לב אם אתם לא מלמדים אותה בדיוק את דפוסי ההתנהגות מהם אתם רוצים שתימנע.

שימו לב לאופן שבו אתם מעירים –  יכול להיות שהבת שלכם סובלת מקשיים חברתיים, דבר שיכול מאד לצער ולהכאיב לכם ולה. אתם מבחינים בכך שהיא מנסה לדחוף את עצמה בין חברותיה, בצורה שרק פוגעת בה – לא יודעת לזהות מתי חברות צריכות רגע לעצמן ומנדנדת לחברותיה בלי סוף. כנראה שהיא עושה את זה מתוך רצון להתקרב, אך ההתנהגויות האלו רק מרחיקות את החברות ממנה. האם כשאתם מעירים לה, אתם מרבים לנדנד לה בעצמכם? האם מבקשים ממנה פעם אחר פעם לא להידחף כשאחותה משחקת עם חברות? או שאולי במקרה שלכם, הילד מרבה להתקפי זעם, לא יודע כיצד לווסת את עצמו כשהוא חווה אכזבות, מרים את הקול ואף נוהג באלימות. האם אתם צועקים עליו שיפסיק להתעצבן? האם אתם מתעצבנים ללא שליטה כשאתם שומעים שהוא שוב רב עם ילד בהפסקה? האם יכול להיות, שכהורים אתם מבקשים להפסיק התנהגות מסוימת בדיוק באמצעות ההתנהגות הלא רצויה עצמה?

אין איך להתחמק מכך, התנהגויות שמטרידות ומדאיגות אותנו אצל הילדים, הן לרוב התנהגויות שגם אנחנו סובלים מהן. להתבונן על הילד ולגלות בו חולשות מסוימות, עשוי להכאיב פעמיים: כואב לנו עבור הילד, שסובל מקושי שמפריע לחיי היומיום שלו, אך כואב לנו גם עבור הילד שאנחנו היינו פעם, או המבוגר שאנחנו היום. אבל, אם נצליח להסתכל על עצמנו טוב טוב, למרות הכאב הנפשי שעלול להיות כרוך בכך, נראה שהיכולת להתגמש ולהשתנות תועיל לנו, לילדים שלנו, ותטיב עם הרווחה הנפשית של המשפחה כולה.