"הורות הליקופטר" מתארת הורים אשר נוכחים בכל צעד ושעל של ילדיהם, אשר יוזמים עבורם מפגשים חברתיים, מכינים בעצמם את הפרויקט בגיאוגרפיה שהילד לא הספיק לסיים לראשון בבוקר, מתקשרים למחנכת של יא'4 ומתנצלים שהילדה איחרה לשיעור, ובוחרים עבור הילדים שלהם את החוג בו הם ישתתפו השנה. התמונה הכללית שמצטיירת עשויה להיראות קיצונית, אך כמובן שמדובר בהתנהגות שניתן למקם על גבי רצף, כשבקצה האחד שלו ניצב ההורה שלא מרפה, ובקצה האחר ההורה שלא בטוח באיזה כיתה הבן שלו, הוא הפסיק לעקוב אחרי כיתה ב'.

כאשר הילד סובל מקשיים שונים – כמו קושי חברתי, רגשי, בעיות קשב וריכוז או חרדה, עשוי להיות קשה עוד יותר שלא לרחף מעליו כמו הליקופטר. החרדה לילדים גוברת ועולה במצבים אלו, ואיתה גם הרצון לגונן עליהם ולפתור עבורם את הבעיות. עד כמה שזה עשוי לצער, ישנם דברים שלא תוכלו לעשות במקום הילדים שלכם והם יצטרכו להתמודד איתם לבד, כמו התמודדות עם כיתה חדשה, ריב עם חבר, או הצורך להתנצל כשעשיתי משהו לא בסדר.

כמובן שמעורבות היא דבר חשוב ואף הכרחי – הילדים זקוקים לכך שתהיו שם עבורם, לתמוך בהם, לאהוב אותם, לחנך אותם. הם זקוקים לכם, שתקשיבו, תחבקו, תכעסו, שתלמדו אותם מה אסור ומה מותר, שתכוונו אותם, ואפילו שתעזרו להם ללמוד מיומנויות חברתיות. אבל – מעורבות יתר עשויה להיות בעייתית, מהסיבות הבאות:

  1. למידת אחריות – הורי הליקופטר עשויים לגונן על הילד גם כשהוא עושה משהו לא בסדר. לדוגמה, אם הוא רב עם חבר, ההורים עשויים להתקשר להורים של החבר ולהתנצל במקומו. במקרה כזה, הילד לא לומד לקחת אחריות על ההחלטות שלו, ולא מתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו.
  2. ללמוד לסמוך על עצמך – הילד עשוי להבין מבין השורות שההורים שלו לא סומכים עליו. נכון שההורים יכולים להשתמש בקו ההגנה "אנחנו סומכים עליך אבל לא סומכים על מי שאיתך", אבל, כאשר בפועל ההורים מתערבים בכל פרט בחיי הילד, הוא יכול להבין מכך שהוא לא יכול לסמוך על עצמו, שהוא לא יכול להתמודד עם דברים לבד, ושהוא צריך להיעזר באחרים.
  3. לסמוך על אחרים – ילדים לומדים מאתנו התנהגויות גם כשאנחנו ממש לא מתכוונים ללמד אותם. לכן, גם את התנהגות ה"הליקופטר" ילדים עשויים ללמוד מכם. הם עשויים ללמוד מכם את דפוסי החרדה והדאגה, גם כלפי עצמם וגם כלפי אחרים. שימו לב האם הם אימצו דפוסים אלה לקשר שלהם עם החברים שלהם.
  4. בניית ביטחון עצמי – תחושת ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות עצמית נרכשות מתוך תהליך של התנסות, טעייה, למידה, וחוזר חלילה. כאשר אתם מנסים לגונן על הילדים שלכם ממצבים מלחיצים ולא נעימים, אתם עוזרים להם בטווח הקצר אך אתם עשויים לפגום בבניית הביטחון העצמי שלהם. ילדים זקוקים לתחושה שהצליחו להתגבר על מכשולים בכוחות עצמם, על מנת לבסס את הביטחון העצמי שלהם. לכן, ההתמודדות עם מכשולים היא בלתי נמנעת עבור ההתפתחות שלהם.

משטח נחיתה

ישנם מקרים, בהם הילד נתקל בבעיות שהוא לא יכול לפתור לבד, והוא זקוק לעזרה. בחלק מהמקרים הוא יזדקק גם לעזרה מקצועית, של אנשי טיפול אשר מתמחים בעזרה עם הבעיות איתם הוא מתמודד. גם במקרים אלו, חשוב להיות לצד הילד אך לא לרכון מעליו, לתת לו יד אך לא לדחוף אותו קדימה, לצעוד לצדו אך לא לצעוד במקומו.  כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן מילת המפתח היא איזון. איזון בין הצורך של הילדים בתלות, לבין הצורך שלהם בעצמאות. איזון בין הרצון של ההורה לשלוט על חייו של הילד, לבין הרצון שלו לראות את הילד מסתדר בכוחות עצמו. לכן, בדקו עם עצמכם – האם אתם מלווים את ילדיכם כמו הליקופטר? ובמידה וכן: האם אתם מסוגלים לשחרר?