דמיינו חדר עם שטיחים, פופים, שני כדורי ספוג, עד עשרה משתתפים (בני אותה קבוצת גיל) ושני פסיכולוגים. אחת לשבוע למשך שעה ורבע. ועכשיו- מה?

29 הקבוצות ב'חברים' הנעות מגיל 5 ועד גיל 65 מספרות 29 סיפורים שונים, ובכל זאת עקרונות הטיפול שלנו מופיעים בכולן. אנו יוצאים מנקודת הנחה שההתנהגות שהילד או המבוגר מביא איתו לקבוצה הינה דומה במידה רבה להתנהגות אותה הוא מבטא במסגרות אחרות: בית הספר, החוגים, המשפחה וכו'. דפוסי ההתנהגות משתחזרים במידה זו או אחרת ואנחנו שם כדי להאיר אותם, להבין אותם ולעזור לשנות אותם. כך, אם נעמה היא ילדה דומיננטית ואגרסיבית בבית הספר, סיכוי טוב שהדפוס הזה ישתחזר בקבוצה. לעומתה, רועי הינו ביישן וחרד באירועים של יותר ממספר קטן של משתתפים, ולכן נצפה לראות זאת גם במפגשים.

על מנת לעורר את הדפוסים הללו הכרחית נוכחותם של בני אותו גיל בחדר והאינטראקציה הטבעית ביניהם. כך, באופן די טבעי ההתנהגויות משתחזרות, ניתן להתייחס אליהן באופן אמפתי ומכיל ולהביא לשינוי שיתבטא בקבוצה ובהמשך גם בחוץ.

המפגש החברתי מייצר את ההזדמנויות להתערבות במישורים שונים. אנו מתחילים כל מפגש בסבב אותו אנו מכנים "סבב מה נשמע" ובו כל אחד מהמשתתפים מספר משהו שקרה לו השבוע. החל מ: "ראיתי את משחק הכדורגל בין ספרד לפורטוגל עם המשפחה שלי", או "קניתי נעליים חדשות", ועד "היה לי יום ממש מבאס בבית ספר". ככל שהקשר עם הקבוצה מתחזק, הילדים (או המבוגרים, בקבוצות המבוגרים) יכולים להביא גם התלבטויות ושאלות שמעסיקות אותם, כמו: "האם ליזום מסיבת יום הולדת כשאני לא בטוח שיבואו". השיתוף מאפשר לעזור לכל ילד לתפוס מקום בקבוצה שהינו מתאים (לא משתלט ולא נמנע), מאפשר לו לחלוק עם ילדים בני גילו את מה שעובר עליו ונותן אפשרות לחשיבה משותפת בקבוצה על סוגיות משמעותיות.

בהמשך, הקבוצה בוחרת האם להמשיך לדבר או לשחק. גם כאן, זוהי הזדמנות להתבוננות של כל אחד מהמשתתפים בעצמו ובאחרים. לרוב, אין הסכמה בקבוצה בנוגע לאם ממשיכים לדבר או לשחק ובכל זאת נדרשת החלטה משותפת. סביר שנעמה (שהזכרנו קודם) תתעקש להמשיך לדבר, גם אם הדבר פוגע בה מבחינה חברתית. עדן דווקא רוצה לעבור ממשחק ומאסה בדיבורים, וגם היא ילדה דומיננטית שנוטה להביע את דעתה בנחרצות. הקונפליקט שעשוי להיווצר בין שתיהן הוא כר פורה ללמידה של כל אחת מהן בנוגע למקום שאותו היא לוקחת לעצמה וההשלכות של ההתנהגות שלה.

במידה וחברי הקבוצה בסופו של דבר בוחרים במשותף לשחק, הם גם בוחרים איזה משחק לשחק, מה שגם מביא לקונפליקטים והזדמנויות, שוב, מאותה סיבה שכל אחד מבטא את ההתנהגויות המוכרות לו. האם רועי, שהינו ביישן ונמנע יצליח לבטא את קולו ואת רצונו? הקבוצה היא המקום להתנסות ולהתמודד עם הפחדים.

גם בהמשך, במהלך המשחק שנבחר עולים קונפליקטים. למשל, שחר, שידוע כנער עקשן, יאלץ להתמודד עם מצבים בהם לא תמיד הדברים מתנהלים באופן שבו הוא רגיל, יוכל לראות את מה שקורה לו כשהחוקים הם לא בדיוק מה שהוא מכיר, ואפילו להתגמש כשהוא רואה שילד אחר לא משחק באופן שהינו הגון לדעתו.

דרך הקשר המשמעותי עם חברי הקבוצה, דרך ההתנסות החברתית ודרך ההתערבויות של המטפלים ושל הילדים האחרים, מתחולל תהליך טיפולי. אנו שואפים לכך שההתנסויות והחשיבה המשותפת יביאו לשיפור בהתנהלות החברתית בקבוצה ובהמשך, גם מחוץ לקבוצה. את התהליך של השיפור מחוץ לקבוצה אנו מכנים "הכללה" ותוכלו לקרוא גם עליו.